איסוף מידע
על מנת להבין את ממדי התופעה ואופייה, עוסק המרכז גם באיסוף מידע ותיעוד לצורך פרסום דוחות מעקב שנתיים.
דוגמאות:
סקר פרופיילינג במרחב הציבורי :
סקר דעת קהל שערכנו בשנת 2021 בדק את עמדות הציבור הערבי כלפי תופעת הפרופיילינג והעלה כי :
- 71% מהציבור הערבי סבורים כי הערבים אזרחי מדינת ישראל חווים את תופעת התיוג הגזעי הפרופיילינג, לעומת 29% חושבים שהם לו חווים את התופעה. כלומר, רוב הציבור הערבי בדעה שהערבים חשופים למיון וייחוס מסוכנות או עבריינות לאדם ספציפי על בסיס זהותם האתנו-לאומית והמראה החיצוני שלהם בהיעדר מידע קונקרטי על מסוכנות או עבריינות. גם אם לא כל אלה שדיווחו על קיומה של התופעה במידה רבה ורבה מאוד חוו מיון כזה או ייחוס מסוכנות ללא מידע קונקרטי על בשרם אבל עצם העובדה שהם סבורים כי היא קיימת בממדים והקיפים גדולים, זה מלמד על עצם קיומה ושכיחותה.
- הציבור הערבי סבור כי נמל התעופה הוא המקום שהכי פוגשים את תופעת הפרופילנג (41%), אחריו זה המוסדות האקדמיים (26%) ואחריו זה מקומות העבודה (11%) ואחריו זה הקניונים ומרכזי הקניות (8%).
- 65% מהציבור הערבי התבקש להזדהות ולהציג אמצעי זיהוי במקומות ובאתרים שבהם הוא חווה תיוג גזעי, 59% עברו בידוק ביטחוני ומערכי חיפוש "מיותרים" ו-58% התבקשו לענות על שאלות לא שגרתיות. נסייג, חלק מהדפוסים והסוגים הללו הם סובייקטיביים והם תלויים בתפיסתו והערכתו של האדם שחווה אותם. עצם זה שהם חוו את זה ושייכו בינם לבין תופעת התיוג הגזעי מלמד גם הוא על סוגיה וביטוייה השונים של התופעה והצורך בלהיות רגישים בסיטואציות מהסוג הזה.
להרחבה – הדוח המלא – ( לינק לדוח )
דו"ח אכיפה סלקטיבית בעבירות הסתה :
דו"ח – על מדיניות האכיפה של עבירות ההסתה לגזענות וההסתה לאלימות הדו"ח חושף כי בישראל ניכרת מזה שנים מגמה מדאיגה של עלייה מתמדת בהתבטאויות המסיתות הן לגזענות והן לאלימות, וזאת, הן מצד יהודים כנגד ערבים והן מצד ערבים כנגד יהודים.
ברשתות החברתיות מתפרסמים תדיר דברי הסתה חמורים לגזענות ולאלימות. רשתות אלה היו לזירה מרכזית ומשמעותית, ולדברים המתפרסמים בהן יש פוטנציאל תפוצה אדיר בהיקפו – ופוטנציאל גדול אף יותר לעורר מדנים, ללבות שנאה, לזרוע פירוד ולהביא אף לאלימות פיזית.
ההתבטאויות המסיתות הללו מגיעות לא פעם מפי מובילי דעת קהל, ובכלל זה נבחרי ציבור כגון שרים וחברי כנסת, וכן אנשי דת כגון רבנים, לרבות כאלה המועסקים בשירות המדינה. אלה האחרונים מפרסמים דברי שטנה ובלע ומסיתים לגזענות ולאלימות במסווה של תוכן דתי, וכך מצליחים ברוב רובם של המקרים לחמוק מהעמדה לדין בגין הסתה.
למרבה הצער, ממצאי דו"ח זה מעידים כי מערכת אכיפת החוק מגיבה לגילויי ההסתה באופן רפה ביותר, ונוקטת מדיניות אכיפה מצמצמת ומרוסנת יתר על המידה.
עוד עולה מהדו"ח כי גם כאשר נאכפות עבירות הסתה, נראה כי האכיפה מתאפיינת בבעיות ובליקויים רבים. ראשית, היא מצטיירת כלא-שוויונית וכנסמכת על שיקולים זרים כגון השתייכות דתית לאומית ומעמד ציבורי או היעדרו. שנית, במקרים רבים היא מתבצעת תוך סחבת וגרירת רגליים.חשוב לציין כי היעדר אכיפה שוויונית פוגע באופן חריף בזכות לשוויון בפני החוק, ואף גורם לאי-ודאות ביחס לדין הקיים ולהדרכת הציבור באשר לשאלה מה מותר ומה אסור בכל הנוגע להתבטאויות שעל פי חוק אמורות להיות בגדר הסתה אסורה.
להרחבה – הדוח המלא –
